ביקורת : סיגל, תיאטרון הבימה – אגדת אריס סאן קמה לתחייה במופע מוזיקלי סוחף
מאת חיים נוי
סיפור חייו המרתק של הזמר היווני אריס סאן ופרשת הרומן שלו עם הזמרת עליזה עזיקרי קורם שיר ולחן סוחפים במחזמר "סיגל" שעלה בימים אלה בתיאטרון הבימה . המופע המוזיקלי המרהיב אינו נוקב בשמות המפורשים של גיבורי המחזה האמיתיים ואולם המוזיקה המדהימה שהלהיבה המונים בשנות הששים בישראל אינה מותירה מקום לספק ולדמיון ומקימה לתחייה את פרשת האהבה הייחודית הזו.
המחזמר מתמקד בסיפור האהבה בין יאקיס , זמר יווני שהגיע לישראל והפך לכוכב בשדה המוזיקה, לבין סיגל, זמרת שהחלה דרכה בלהקה צבאית . סיפור אהבתם כלל רומן סוער, ילדה משותפת, אלימות ובגידות שסיפקו אוצר בלום לכתבי הרכילות של אותם זמנים. ככל שהיה הרומן תוסס ובלתי צפוי , כך נמוג לפתע. הזמרים נפרדו ויאקיס עקר לניו יורק . המשך סיפורו הבלתי שגרתי אינו כלול בהפקה ובכלל זאת נסיבות מותו מהתקף לב, לאחר שעקר להונגריה בנטשו את ארה"ב שם הסתבך – לפי הפרסומים - עם המאפיה.
המוזיקה היוונית הייתה להיט באותה תקופה בישראל והיוותה מעין קדם-מוזיקה ים תיכונית-מזרחית של ימינו וכגשר בין מזרח למערב.
המחזמר נכתב בידי שלמה מושקוביץ בשנת 2004 לפי הזמנת מנכ"ל הבימה דאז – יעקב אגמון. עם זאת, ההפקה עלתה לראשונה בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין באוקטובר אשתקד.
הבימה העלתה בימים אלה את המחזמר וליהקה בו את כוכביה של הפקת בית הספר למשחק של לוינשטיין, ליהוק של שחקנים בלתי מוכרים, אולם , מסתבר, כישרוניים במיוחד.
סיגל הוא מחזה שתוכנו פשוט למדי ומתבסס על סיפור מסגרת שבו מציעה אחותה של סיגל להפיק את פרשת אהבתם של שני הזמרים והיא נועדת לצורך כך עם במאי ומפיק, השוחר לרייטינג גבוה בשל העלילה הפיקנטית. הטקסט עצמו של המחזה אינו נוסק לשיאים מיוחדים ואולם מה שעושה את ההפקה למופע מוזיקלי מרהיב הם הלחנים והשירים התוססים, הקצב והתנועה, ולהקת השחקנים הצעירה והכישרונית.
הבמאי צדי צרפתי הצליח ללהטט עם השחקנים והפיק מהם מחזמר שופע חן, צבעוני ומלא אנרגיות. התמונות במופע רודפות זו את זו בקצב מהיר, משובצות בהברקות בימוי יפות ומלוות בכוריאוגרפיה מרשימה של מוריה זרחיה. העיבודים והניהול המוזיקלי של שי בן יעקב הם סוערים וקצביים והקהל מלווה את השירים הידועים במחיאות כפיים קצובות. אבי שכוי העמיד תפאורה פרקטית שהופכת בקלות לאולפן הקלטות או למועדון הלילה היפואי או לביתם של כוכבי ההצגה.
התלבושות של ארז מעין הן יפות וצבעוניות. הפאות על ראשי השחקנים הן קריקטוריסטיות ומוגזמות ולפעמים לא כל כך מוצלחות. התאורה של מאיר אלון בוזקת את האורות והצללים המתאימים ובהצלחה.
ארז רגב מגלם את דמותו של יאקיס הזמר היווני. ארז נשלף להפקה הנוכחית הישר מההפקה בבית הספר של לוינשטיין. הוא שחקן מלא אנרגיות , המשווה לקולו גוון דמוי יווני ומתובל בשגיאות עברית כיאה למקור האריס סאני. לארז יש יכולת שירה מוצלחת מאוד. בתחילה, קצת היה מוזר לשמוע את שירתו בעגה מאולצת כדי להידמות ליוונית, אך בסיכומו של דבר, מדובר בשחקן ברוך כשרון משחק ושירה מרהיבים.
הדר רצון-רותם היא סיגל וגם היא גילמה את התפקיד בבית הספר למשחק. הדר ניחנה בקול ערב, צלול ומרשים. יש לה נוכחות בימתית מעולה וכישרון מבורך של משחק ושירה. אין ספק שהיא תגלית ההפקה.
ורד פלדמן כדורית, אחותה של סיגל היא מקסימה, נעימה ומשחקה קולח ויפה.
גיא זו-ארץ צולח את תפקיד המפיק עמי-זליג וגם קטע השירה שלו לקראת הסיום הוא יפה ומשובח. גיא הוא שחקן מוכשר ומשחקו ראוי וטוב מאוד.
רותם אבוהב מגלמת את הרכילאית שושי המלחששת. רותם מפגינה כשרון קומי מדהים. היא נוסקת לגבהים חדשים בזכות אפיון הדמות בצורה מאופקת , אך קולנית דייה וגורפת פרצי צחוק רבים וגם מחיאות כפיים ושירתה בסיום היא מוצלחת מאוד.
מני פלורנטין כאמרגן המועדון משחק יפה מאוד והוא ברוך כשרון.
אמיר הלל כחזי, בעלה של סיגל הוא שחקן נפלא וזמר נהדר. הפאה הטיפשית שעל ראשו והמשקפיים הגדולים , קצת מנעו את זיהויו. אמיר הוא אחד מהשחקנים הצעירים הבולטים של התיאטרון ושל ההפקה.
אניטל אלבחר כהלנה אשתו של יאקיס ובתפקידי קאסט נוספים היא שחקנית מצוינת וזמרת מחוננת. אניטל מפגינה גם שליטה בשפה היוונית, בעגה ללא דופי . (היוונית מצטרפת לכישרונה לשפות ובין היתר בנוסף לעברית היא מופיעה גם בערב פלמנקו ושירה בספרדית ). אניטל מגלמת את שלל תפקידיה בצורה מושלמת, נאה וברוכת כשרון.
איתי פלג מפגין תפקידים אפיזודיים בהצלחה מרובה וגם נגינה במפוחית יד ברוב כשרון.
אין ספק שסיגל הוא מחזמר מלהיב ומרהיב שבזכות השירים התוססים הוא מתעלה מעל התוכן והטקסט . המוזיקה הסוחפת גורפת מחיאות כפיים רועמות ומהווה תמורה הולמת ומנציחה את זכרם של תקופה וזמרים שהיו ונגוזו.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
